קבורת מחבלים והריסת בתיהם

תוכן עניינים

הטבח בישיבת מרכז הרב

משפחת המחבל קיבלה פיצויים מביטוח לאומי

תגובתו של אלמגור: החוק מתיר הריסת

 בית המחבל והעברת מקום קבורתו

תגובת ראש הממשלה

תגובת אלמגור לרוה"מ

תוצאות המאבק

הטבח בישיבת מרכז הרב

ב-6 למרץ 2008 נכנס מחבל לספרייה של ישיבת מרכז הרב בירושלים, ירה וריסס לכל הכיוונים והרג שמונה תלמידים שישבו בספרייה באותו זמן ולמדו. שאר התלמידים ששמעו את היריות והבינו שהם נמצאים בעיצומו של פיגוע ירי ברחו לאחד מהחדרים הסמוכים, נעלו את הדלת בספרים והתקשרו למשטרה. מהספרייה התקדם המחבל לעבר המעונות כדי להמשיך את הטבח ולהרוג גם את התלמידים שישנו בחדריהם. שני תלמידי ישיבה חמושים עקבו אחריו, עד שהצליחו לחסל אותו ביריות. 

עוד לפני שהספיקו קרובי המשפחה של הנרצחים לעכל את האסון הם צפו בחדשות במשפחת המחבל שהקימה סוכת אבלים מקושטת בדגלי חמאס. למרות קריאותיהם של אנשי ציבור וחברי כנסת, הסוכה לא נהרסה ולמחבל נערכה הלוויה משפחתית מכובדת.

משפחת המחבל תקבל דמי טיפול בקבורה וקצבאות ביטוח לאומי

למרות שבתקשורת הכריז אולמרט שהוא ימנע את העברתם של דמי ביטוח לאומי למשפחת המחבל, הדבר לא נעשה, והתברר שבמשרד הפנים לא התקיים אפילו דיון אחד בנושא. התברר שהחקיקה הישראלית מאפשרת שלילת אזרחות מאזרח ישראלי שביצע פיגוע, אך אי אפשר לשלול את המעמד של תושב, ולכן משפחת המחבל, שהיה להם מעמד של תושב, היו זכאים לקבל את דמי הביטוח הלאומי שמטרתם לממן דמי קבורה וגם קצבאות למשפחת ה"נפטר". בנוסף, לא היה ניתן לגרש אותם. תשובה זו התקבלה בתקשורת בלי שאיש ירים גבה על חוסר האונים הכללי מול חוקי הביטוח הלאומי, ושום מאמץ לא נעשה כדי לעקוף את החוק האבסורדי הזה.

אלמגור: החוק מתיר השארת גופת המחבל בידי הצבא

בעזרת עו"ד נפתלי ורצברגר מצאנו שעמדתו של המוסד לביטוח לאומי בעניין ענישת מחבלים אינה העמדה היחידה בחוק ושבנוסף לחוקי הביטוח קיימות התקנות לשעת חירום:

תקנה 119 לשעת חירום מאפשרת הריסת בתי מחבלים, ומתאפשרת בצו מתאים על ידי צו אלוף פקוד העורף: 

 "מפקד צבאי רשאי להורות בצו ... כל בית מבנה או קרקע, שיש לו טעם לחשוד בהם שמהם נורה נשק אש כל- שהוא שלא כחוק .... או כל בית, מבנה או קרקע השוכנים בכל שטח, עיר, כפר, שכונה או רחוב, שבהם נוכח לדעת כי תושביהם, או מקצת מתושביהם, עברו, או ניסו לעבור, או חיזקו את ידי העוברים, או היו שותפים שלאחר מעשה לעוברים עבירה על התקנות האלה, עבירה שבה כרוכות אלימות .... רשאי המפקד הצבאי להחריב את הבית... או הקרקע..."

 תקנה 133 (3) מאפשרת למדינת ישראל להורות על קבורת המחבל באחד מבתי הקברות למחבלים:

 "מותר למפקד צבאי להורות כי גווייתו  תיקבר באותו מקום שהמפקד הצבאי יורה בצו. המפקד הצבאי רשאי באותו צו להורות מי יקבור אותה גוויה ובאיזה שעה תיקבר ....וכל אדם העובר על אותו צו ומפריע לו יואשם בעברה על התקנות האלו"

במכתבנו לראש הממשלה הסתמכנו גם על העובדה שבעתירות לבג"ץ הופיעו בעבר אנשי ביטחון בכירים וטענו שהריסת המחבל, גירוש משפחתו והשארת הגופה בידי המדינה יכולים להרתיע את המחבלים מלבצע פיגועים בעתיד. מחבל שמוכן להקריב את עצמו, יחשוב פעמיים אם לבצע את המשימה כאשר הוא מודע לכך שהוא פוגע לאחר מותו  בבני משפחתו, שביתם נהרס והם אינם יכולים להביא את גופתו לקבורה.

תגובת משרד ראש הממשלה

התגובה שהתקבלה ממשרד ראש הממשלה הגיעה באיחור רב:

"....קבורתו של  המחבל עוד אינה אקטואלית עוד מאחר שהוא נקבר כבר...בנוגע לסוגיית דמי קבורתו של המחבל...שלילתם של דמי הקבורה אינה יכולה להיעשות מכוח תקנות ההגנה (שעת חירום)...שכן התקנות אינן עוסקות בנושא זה.... דבר החקיקה הרלוונטי הינו חוק הביטוח הלאומי (!) ...רשימת הגמלאות אשר ניתן לשלול בנסיבות ביצוע פשע על רקע לאומני... דמי הקבורה אינה גמלה המנויה בהם...לפיכך, במידה ותוגש תביעה... להחזר דמי קבורה מאת הביטוח הלאומי...לא יהיה ניתן לדחות אותה" (17.3.08).

בתגובה כתבנו:

1. " ...מאחר ותקנות ההגנה... מאפשרות המשך אחזקת הגופה של המחבל בידי המדינה ...הרי שהחזרת הגופה הייתה משום מחווה למשפחה לפנים משורת הדין, שאיננה צריכה לגרור גם תשלום עבור קבורתה... אנו קוראים לכם לתקן את העוול על גבי עוול שנוצר פה... באמצעי פשוט: הוצאת הגופה מהקבר והחזרתה למקומה הטבעי –באחד משני בתי הקברות למחבלים של המדינה..."

2. "... הסוגייה מאד אקטואלית באשר מעשה קבורה אינו דבר סופני... ישראל מעבירה חללי  צהל ממקום קבורה זמני למקום מנוחת קבע. קל וחומר שכך ניתן לעשות לגופת המחבל... "

3. "...כל האמור לעיל נכתב על רקע המידע שהועבר בעבר ע"י השב"כ ותצהירים לבג"ץ שצעדים אלו מצמצמים את כמות המתגייסים למערך הטרור ביודעם שלא רק הם יפגעו, אלא גם בני משפחותיהם, כתוצאה ממעשיהם..."

4. "...הפארסה הנוראה שמתרחשת מאז הטבח סביב בית משפחת המחבל החוגגת את הטבח בביטויי הזדהות, דגלים ואוהל מנחמים ענק, יכולה הייתה להימנע אם הממשלה הייתה מגבשת שורת החלטות מהירות ולא יוצרת את הרושם כאילו היא ממתינה עד  שהצבור יאבד עניין..."

תוצאות המאבק

אחרי שההתכתבות הזאת הגיעה לכמה עיתונים ואחרי הרעש שהקימו אנשי ציבור רבים, הנושא לכאורה נשכח, אבל ארבעה חודשים לאחר מכן אירע עוד פיגוע בירושלים. ב-2 ליולי 2008 נסע בטרקטורון חוסאם דוויאת, גם הוא תושב ירושלים, ובאמצע רחוב יפו הסואן דרס מכוניות לא אבחנה וגרם לאוטובוס להתהפך. מסע ההרג נמשך עד ששניים מעוברי הרגל עלו על הטרקטורון, נאבקו במחבל והרגו אותו ביריות. הפעם לא הוצגו בתקשורת התירוצים הרגילים של חוק הביטוח הלאומי וזכויותיהם של קרובי המחבל. קבורת המחבל התקיימה בשעת לילה מאוחרת, בהשתתפותם של אביו ואחיו בלבד, בליווי שוטרים. סוכת האבלים שהוקמה בבית משפחת המחבל יום לאחר הפיגוע פורקה, וכוחות הביטחון נכחו בכפר כדי לוודא שלא תוקם סוכה אחרת.

בינואר 2009 הורה בית המשפט העליון לאטום את הקומה העליונה בבית המחבל שביצע את הפיגוע במרכז הרב. אנו מאמינים שאם מדיניות תקיפה זו תמשיך להתממש בכל פעם שמחבל יעז לבצע פיגוע, מספר הפיגועים ירד והמרוויחים יהיו אזרחים שיינצלו.

התייחסות התקשורת למאבקה של אלמגור בנושא:

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/709/275.html?pFile=1

http://www.inn.co.il/News/News.aspx/172635