|
|
|
עסקת שחרור המחבלים האחרונה עוררה המון ויכוחים שחלקם הגיעו לדפי התקשורת וחלקם נותרו בתגובות של הטוקבקיסטים. בדף זה נתייחס לכל השאלות הנפוצות והטענות בעד ונגד עיסקאות שחרור מחבלים בתמורה לישראלים חטופים. תגובות ושאלות יתקבלו על ידי המערכת בברכה. טענות נפוצות בעד עסקאות שחרור מחבלים
גם ככה תמיד יהיו מחבלים שיבצעו פיגועים, החזקת מחבלים בבתי הכלא או שחרורם לא יגרום לשינוי המצב הביטחוני נכון, המצב הביטחוני במדינת ישראל מעולם לא היה מושלם ופיגועים תמיד היו, אך יש יותר טרור ופחות טרור. להגיד "גם ככה תמיד יהיו פיגועים וחטיפות" הוא כניעה לטרור ותירוץ להיות אדישים ולא לפעול נגדו! תארו לכם שחיילי צה"ל היו משתמטים מהצבא בטענה שגם ככה תמיד יהיו מלחמות!
מה שצריך לשאול הוא מדוע פיגועי הירי ופיגועי ההתאבדות באזור המרכז וירושלים אינטנסיביים פחות מהפיגועים שנעשו באינתיפאדת אל אקצא ברוב חלקי הארץ. אחת הסיבות המרכזיות לכך הוא סיכול ממוקד של מחבלים ומעצרם. לאחר סיום מדיניות ההבלגה צה"ל נישל את ארגוני הטרור ממנהיגיהם ומפקדיהם המובילים ביותר, כך שיכולתם לבצע פיגועים באותה רמה כמו אז נפגעה.
האישים הבולטים ביותר בארגוני הטרור שנמצאים כרגע בכלא והממשלה שוקלת את שחרורם: איבראהים חאמד, שהיה מפקד הזרוע הצבאית של החמא"ס באיו"ש ותכנן עשרות פיגועי תופת במהלך האינתיפאדה, ביניהם פיגועי ההתאבדות בכיכר ציון והפיגוע בקפיטריה של האוניברסיטה העברית. אחמד סעדאת, מזכ"ל החזית העממית שעסק בסחר בציוד מלחמתי והיה מבין מתכנני ההתנקשות בשר רחבעם זאבי. מרואן ברגותי, שהיה מזכ"ל הפת"ח באיו"ש, ייסד את גדודי חללי אל אקצה, היה מפקד התנזים ותכנן עשרות פיגועי ירי במהלך האינתיפאדה. עבדאללה ברגותי, שמניין ההרוגים מהפיגועים שתכננן במהלך האינתיפאדה הגיע ל66! כל אלה התראיינו לעיתון ידיעות אחרונות ביולי 2008 והצהירו שהם אינם מתחרטים על מעשיהם. על אלה נמנים עוד מחבלים רבים שמעורבותם בפיגועי ההתאבדות ופיגועי הירי הייתה חשובה מספיק כדי להצדיק את סיכון חייהם של חיילי צה"ל שרדפו אחריהם ועצרו אותם.
קשה לומר שאם אנשי מפתח רבים ומנוסים כאלה ישוחררו, המצב הביטחוני במדינה לא ישתנה לרעה. בנוסף לכך, עלינו לשאול את עצמנו: מי הם האנשים שיורים את הקסאמים על שדירות? אלי מאות המחבלים שהשתחררו לעזה בשנים האחרונות? אולי מחבלים שהודרכו על ידם? האם אנחנו באמת רוצים לשחרר מחבלים בכמות כזאת גדולה, תוך כדי ידיעה שהם רק יגדילו את מעגל הנרצחים, מתוך תירוץ ש"גם ככה תמיד יהיה טרור?" האם איבדנו את המצפון שלנו עד כדי כך שלא חשוב לנו אם יהיו יותר הרוגים או פחות?
השחרור יציל את חייהם של החטופיםלא בהכרח. במצב זה, בו ממשלת ישראל מוכנה לחתום על עיסקת שבויים לפני שהיא דורשת מידע על החטופים אם הם חיים או מתים, וכן מציגה בתקשורת סקרים המעידים שאחוזים נכבדים מהעם מסכימים גם לשחרור מחבלים תמורת גופות, שום דבר לא ימנע מהחוטפים לרצוח את החטופים ולהחזיר את גופותיהם. מצב זה יוצר תקדים לארגוני הטרור לארגן עוד חטיפות, לרצוח את החטופים, להעלים את דבר רציחתם ולנהל עם ממשלת ישראל משא ומתן ארוך תמורת שחרור מחבלים. עובדה שמאז עיסקת ג'יבריל, מלבד עיסקת טננבוים, אף חייל לא חזר חי מעיסקאות חטיפה. שחרור מחבלים פוגע בחייהם של החטופים בהווה ואנשים שעלולים להיחטף בעתיד.
אין דרך אחרת להביא את החטופים הביתהטענה זו יכולה להיות נכונה רק אם נוסו כל הדרכים האחרות, מה שלא קרה. אמצעי לחץ אחרים יכולים להיות:
הפסקת הזרמת הכספים ממשלת ישראל לעובדי החמאס כל חודש מעבירה ממשלת ישראל כספים לפקידי החמאס בשווי מליוני שקלים! מליוני שקלים מכיסו של משלם המיסים הישראלי אינם הולכים לצרכים הומניטאריים, אלא לתשלום משכורותיהם של פעילי טרור! אין זה מוצדק שהעברת הכספים הזאת תיפסק, במיוחד במצב בו חייל חטוף ישראלי נמצא בשבי?! למידע נוסף על הכספים המועברים לעזה לחץ כאן.
הרעה בתנאיהם של מחבלים היושבים בבתי הכלא מחבלים היושבים בבתי הכלא זוכים לתנאים טובים למדי, כולל ביקורים קבועים של עורכי דין ובני משפחה, אפשרות להשלים בגרויות מהכלא, מגורים משותפים עם חבריהם לתא כאשר לחברי כל תא יש נציג משלהם, אפשרות לבשל בכלא וכו'. הרעה בתנאיהם של האסירים יכול לשמש אמצעי לחץ ישיר על ארגוני הטרור, שטובתם של גיבוריהם חשובה להם. אין שום סיבה שמחבלים יזכו בכל התנאים האלה, בעוד שהחוטפים אפילו לא מכבדים את דרישות הצלב האדום ולא מאפשרים לו לבקר את החטופים שלנו. למידע נוסף על תנאיהם של האסירים הפלשתינים בכלא לחץ כאן. הפעלת לחץ על המעטפת המדינית שסביב החמא"סלמצרים השפעה רבה על החלטותיהם של החמא"ס. במקום שהמצרים ישמשו כמתווכים להעברת דרישותיהם של החמא"ס, יש להפעיל עליהם לחץ שילחצו על ארגוני הטרור להיכנע לדרישותיה של ממשלת ישראל. לצערנו, רוב המשא ומתן שנערך במישור הזה לא החל מנקודת עליונות של ממשלת ישראל.
לא לתת לארגוני הטרור שום מידע על אסיריהם אין שום סיבה שארגוני הטרור ידעו על מצבם של המחבלים שנעצרו כאשר הם מסרבים לתת לנו מידע על החטופים. יש ליצור מצב בו מקום המצאם של האסירים ומצבם הוא מעורפל, כאמצעי לחץ.
למדינה יש אחריות מוסרית להחזיר הביתה את החיילים שלחמו בשבילהאין לנו ספק שהמדינה צריכה לעשות הכל למען שלומם ובטחונם של החיילים הלוחמים לשלומה, אבל לא בכל מחיר. שחרור חיילים מסכן את בטחונם של אזרחי ישראל, ובכל מדינה מתוקנת החיילים הם אלה שצריכים להגן על האזרחים ולא להיפך. אם דרושה הקרבה, האזרחים הם לא אלה שצריכים להקריב את חייהם בשביל חייל אחד.
איך תהיה לחיילים מוטיבציה להילחם אם הם יראו שלממשלה לא איכפת מגורלם?! אנו שואלים, איך תהיה לחיילים מוטיבציה לעצור מחבלים שמסכנים את שלום הציבור, כאשר הם יודעים שהמחבלים האלה ישוחררו בעיסקה הבאה? איזה אמא תרצה שבנה החייל יסכן את חייו כדי לצוד את המחבל שכבר נתפס בעבר ושוחרר וחזר לבצע פיגועים אחרי השחרור שלו?! למידע נוסף על מחבלים שהשתחררו וחזרו לבצע פיגועים, לחץ כאן.
איך נוכל להסתכל בעיניהם של הורי החטופים?מאד לא פשוט לומר להוריו של חייל חטוף שממשלת ישראל מסרבת לשלם כל מחיר להחזרת בנם. אבל חברי הממשלה נבחרו כדי לבצע גם משימות שאינן קלות לנו. על ממשלת ישראל לדאוג גם לבטחונם של כל אזרחי ישראל ולא רק לבטחונם של החטופים. לכן אנו מצפים שממשלת ישראל תעשה את הדבר הנכון, על אף רגשותיהם של משפחות החטופים. אחרת ראש הממשלה יצטרף להביט בעיניהם של הורי הקורבנות העתידיים, שישלמו את מחיר העסקאות. חיים במצב של חוסר וודאות זוהי חוויה קשהזוהי אחת הסיבות לכך שאנו נוטים להזדהות עם משפחותיהם של החטופים. חוסר הוודאות בנוגע לגורל בנם היא באמת חוויה קשה ביותר שאיננו מאחלים לאף אחד, אבל העובדה שמחבלים מסוכנים מסתובבים חופשי ואיננו יודעים מתי הם יתכננו את הפיגוע הבא הוא גם סוג של חוסר וודאות בלתי נסבל שהציבור איננו צריך לחוות אותו.
אם היית הורה לילד חטוף היית מדבר אחרתכל אחד היה עושה הכל כדי שבנו יחזור הביתה, ואף אחד לא מאשים את הורי החטופים במאמציהם להחזיר את ילדיהם. אנו מאשימים את הממשלה, שנותנת לרגשותיהם של הורי החטופים להשפיע על החלטות מדיניות חשובות, בעוד שהיא מפקירה את חיי שאר אזרחיה, שגם להם היא מחוייבת. אנו צריכים לתת את מירב התמיכה והסימפטיה להורי החטופים בגלל החוויה הקשה אותה הם עוברים, אך אסור לנו לתת לרגשות ההזדהות שלנו לעוור את עינינו וללחוץ על הממשלה להחליט החלטות מסוכנות.
שחרור מחבלים יקדם את תהליך השלוםזוהי טענה המושמעת בעיקר בקרב אנשים התומכים במחוות לרשות הפלשתינית הכוללות שחרור מחבלים, במטרה לחזק את הרשות באיו"ש כנגד שלטון החמאס בעזה. עד כה לא רק שהמחוות האלה לא תרמו לשלום, גם נוכחנו בהרבה מקרים בהם עובדי הרשות הפלשתינית השתתפו בפעולות טרור בעצמם בשנים האחרונות! אלה הם האנשים שבשבילם אנו משחררים את המחבלים במחוות. למידע על עובדי הרשות שהשתתפו בפעולות טרור, לחץ כאן. בין אם נתמוך במו"מ עם הרשות הפלשתינית ובין אם לא, ברור לנו שהמשא ומתן הזה אינו יכול לכלול שחרור רוצחים שאינם מתחרטים על מעשיהם, שרובם הואשמו לפני שנים מעטות בלבד ולא ישבו יותר משלוש שנים בכלא, ומכל הסיבות האלה מהווים סכנה לציבור. למידע על עברם של מחבלים מממשלת הפת"ח שהשתחררו במחוות לרשות, לחץ כאן.
אפשר לגרש את המחבלים המשוחררים לחו"ל, וזה יקטין את רמת הסיכון שלהם העברת המחבלים המשוחררים למדינות אחרות הוכחה כלא יעילה ואפילו מזיקה יותר. ערפאת ואנשיו הצליחו גם מתוניסיה הרחוקה לתכנן פעילויות טרור, ביניהן רצח שלושה ישראלים על יאכטה באזור קפריסין ב1985, ומאוחר יותר מעורבות רבה באינתיפאדה הראשונה, כולל תכנון פיגועים וכן הכרזות פומביות של ערפאת, שאחת מהן הייתה באלג'יריה, התומכות בטרור. יש לזכור שבמצב בו המחבלים נמצאים מעבר לים, לצבא יש הרבה פחות שליטה על תנועתם ופעילויותיהם, וכל מבצע צבאי שאמור לסכל אותם יסכן עוד יותר את החיילים, שיצטרכו להילחם בשטחן של מדינות עוינות. בנוסף לסיכון ש"ענישה" כזאת יכולה לגרום לביטחון המדינה והצבא, זו אינה ענישה בכלל! מחבלים רבים היו שמחים ללכת לגלות אחרי מעצרם ולהתקבל שם כגיבורים.
מהסיבות האלה איננו רואים שום סיבה לתמוך בעסקת שחרור מחבלים, לא במחוות ולא בעסקאות חטיפה. האפשרות היחידה היא לא לתת למחבלים האלה לצאת מכותלי הכלא.
|
