| הצטרף לעצומה | לתרומות | להתנדבות | |
|
|
|||
|
שחרור אסירים במחוות |
|||
|
כיום משתחררים מחבלים מהפתח כמעט מידי חודש כמחווה לרשות הפלשתינית, בכמות שלא הייתה כמוה מאז הסכמי אוסלו. למרות שהמחוות האלה לא זוכות ללגיטימציה רבה, ההסבר שארגון אלמגור מקבל במהלך העתירות שהוא מגיש נגד המחוות חוזר על עצמו: "הממשלה רוצה להראות לעם הפלשתיני שאנחנו משחררים אסירים גם מרצוננו ולא רק כתוצאה מחטיפות. זהו צעד מדיני שבו הממשלה מראה לפלשתינים שאנחנו הולכים לקראתם"... אנו שואלים את עצמנו למה אי אפשר לראות את התועלת בשחרורים האלה, למרות שהיו לרשות מספיק הזדמנויות להיווכח שממשלת ישראל "הולכת לקראתם", בשחרורים מאסיביים של מאתיים מחבלים בחודש. אנו גם שואלים את עצמנו כיצד מחוות מסוכנות אלה יכולות להביא לתמורות מהרשות הפלשתינית כאשר אפילו ההקרבה הזאת אינה גורמת לשביעות רצון מספקת בקרב העם הפלשתיני (אבו מאזן: " ישנם למעלה מ-11 אלף אסירים הסובלים מאחורי הסורגים בבתי הכלא הישראלים... לא יהיה פיתרון מבלי שישוחררו כל האסירים הנמצאים מאחורי הסורגים הישראליים"... המנכ"ל לענייני אסירים פלשתיניים אבו אל עיין: "אנחנו מקווים שזאת תהיה התחלה של גלים של שחרורים נוספים...") את ההיגיון שמאחורי שחרור המחבלים במחווה איננו יודעים עד היום, כיוון שנציגי הממשלה מסבירים אותו לשופטים בדלתיים סגורות.
מה קורה כאשר ראש הממשלה מחליט לשחרר מחבלים במסגרת מחווה?
מה עושה ארגון אלמגור ביומיים האלה? שולח מתנדבים המקדישים את זמנם היקר על חשבון העבודה כדי להגיע למשרד המשפטים שבירושלים או לבתי הכלא ולעיין בתיקי המחבלים, שגם הם לא תמיד מגיעים בזמן. גיוס מתנדבים למשימה זו קשה ביותר כיוון שהעיון בתיקי המחבלים מתאפשר רק בשעות בהם רוב תושבי ישראל עובדים. וכך, במשך 48 שעות מעייפות, מעיינים המתנדבים במאתיים תיקי מחבלים ומוצאים בתיקים אלה דברים המוכיחים מעל לכל ספק שהסיכון במחוות האלה עולה בהרבה על התועלת. מחבלים אלה אינם דגי רקק. הם אינם נערים צעירים שנעצרו על זריקת אבן, כפי שמתואר לפעמים בתקשורת, וגם לא אנשים המשתחררים קרוב למועד סיום תקופת המאסר שלהם. מי הם האנשים האלה? דוגמאות מהמחוות האחרונות: המחבלים שהשתחררו באוגוסט 2008: במחווה זו שוחררו 199 אסירים פלשתינים השייכים לפתח. 149 מהם (שני שליש!) הואשמו בניסיון לרצח! נתונים אלה אינם כוללים את האסירים המואשמים בזריקת אבן, סחר בנשק, שליחת חומר נפיץ וחברות בארגון טרור, למרות שכל אלה יכולים בהחלט להרוג. ניסיונות הרצח של האסירים כללו הנחת מטעני חבלה של עשרות קילוגרמים בכוונה לגרום למוות של חיילים ואזרחים יהודים, ביצוע פיגועי ירי לעבר רכבים ישראליים לא ממוגנים, אוטובוסים עמוסי נוסעים, כלי רכב צבאיים ועוד, כולל אסירים עם דם על הידיים. למרות זאת, חלק לא מבוטל מהאסירים- כשליש מהם, השתחררו כאשר ריצו אפילו פחות משני שלישים מעונשם, חלקם אף ריצו פחות מרבע מעונשם!! לא די בכך שאסירים אלו לא עמדו בקריטריונים לקבלת חנינה (ריצוי 75% מתקופת המאסר, אסיר שלא הורשע בפעולת טרור), הם גם זכו לחנינה מורחבת ומוגזמת ביותר!
המחבלים שהשתחררו בדצמבר 2008: בהתחלה היו אמורים 250 מחבלים להשתחרר. לאחר לחץ רב מצד ארגון אלמגור על חברי הכנסת להצביע נגד המחווה הזאת, פסלו הח"כים 20 מחבלים בגלל שהם היו מסוכנים מידי לטעמם מכדי להשתחרר. אין זה אומר ששאר המחבלים היו מסוכנים פחות. מתוך 230 מחבלים שהשתחררו, גם הפעם 149 מהם הואשמו בניסיון לרצח. הפעם, בין מאות התיקים המתעדים ניסיונות לרצח, מצאנו דברים שלא מצאנו במחווה הקודמת: מקרים של ירי על ישובים וכוונה לבצע בהם פיגוע (במגדל עוז, באבני חפץ, במודיעין), מחבלים שנהגו באופן קבוע כל יום או כל חודש לזרוק בקבוקי תבערה על רכבים אזרחיים וצבאיים ותשע (!!!) ניסיונות חטיפה שלא דובר עליהם בתקשורת למרות שהם קרו לאחר חטיפתם של שליט, רגב וגולדווסר. בנוסף לכך, כמעט כל המחבלים, אנשי פתח, נעצרו אחרי שנת 2006, זאת אומרת בזמן שהממשלה עסקה במו"מ עם הרשות הפלשתינית ולאחר שזרועותיו הצבאיות של הפתח נהיו חלק מכוחות הביטחון המוכרים של הרשות! למרות שרוב המחבלים לא ריצו את כל עונשם, היה פער קטן יותר בין מספר השנים בכלא לבין אלה שהמחבל באמת ריצה, יחסית למחווה הקודמת. זאת מסיבה פשוטה מאד: עסקאות טיעון שבזכותם על מעטים מאד נגזר יותר מ5 שנים בכלא. על הרוב נגזר בין שנתיים לחמש שנים בכלא על ניסיונות לרצח!
בד"כ מחבלים המשתחררים עם דם על הידיים אינם הרוב מכלל המחבלים המשתחררים. אך אלה שהיו יכולים להיות עם הרבה דם על הידיים אם רק הייתה להם ההזדמנות הם הרוב המוחלט והם אינם מסוכנים פחות מאלה שהצליחו. המוטיבציה שלהם להרוג אינה קטנה יותר והיא אפילו גדלה אחרי הישיבה בכלא. בכלא הם רוכשים כישורים המסייעים להם אחר כך בהשלמת משימתם, וגם הרבה תמיכה ואהדה מהציבור הפלשתיני הרחב ומנהיגים הקוראים להם "הגיבורים שלנו" (לחץ כאן למידע על התייחסותו של אבו מאזן לאסירים היושבים בכלא).
כבר שנים מנהלים גורמים שונים בציבור מאבקים להחמרה בעונשם של אנסים, נהגים שגרמו לתאונות דרכים, הורים מתעללים וראשי כנופיות. אנו קוראים לכל אלה שהצדק במערכת חשוב להם, להוסיף גם את עניין שחרור המחבלים למאבק. לא ייתכן שמאות רוצחים המהווים סכנה לציבור כאשר הם מחוץ לכלא, ישוחררו אחרי שנתיים בלבד! להתגייסות למאבקו של ארגון אלמגור נגד שחרור מחבלים לחץ על לשונית "להתנדבות" או "לתרומות" שבראש הדף, או צור קשר דרך הכתובת volunteer.at.almagor@gmail.com והשאר שם מלא, כתובת מייל ומספר טלפון. למילוי טופס מתנדבים, לחץ כאן
|
|||